החלטה בתיק ת"א 49628-09-12

מבוא ; 

לפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: " המבקשת") למתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל").

הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים ;

התובעת (להלן: " המשיבה") נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 26/11/10 (להלן: " התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, וועדה רפואית שליד המל"ל אשר בדקה את המשיבה קבעה, כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 18.78 % בהתאם לפירוט כדלקמן: 10 % בתחום הפסיכיאטרי, 5 % בגין פגיעה בעמ"ש מותני ו- 5% בגין פגיעה בעמ"ש מותני.

המבקשת משיגה על קביעות המוסד לביטוח לאומי (בתחום האורטופדי בלבד) ולדידה ניתן למנות מספר נימוקים המצדיקים היעתרות לבקשה למתן רשות להביא ראיות לסתור.

בתמצית אעמוד להלן על  עיקר הנימוקים שהועלו בבקשה;  

לשיטת המבקשת, הנכויות בתחום האורטופדי הוענקו למשיבה מכוח "סעיף סל" - סעיף 35 וזאת, הגם שקיימות תקנות ספציפיות המתייחסות לפגיעות בעמ"ש.

עוד נטען, כי בוועדה מיום 23/07/12 לא נערכה למשיבה בדיקה קלינית ע"י אורטופד ולמעלה מכך - באותה וועדה אף לא ישב רופא אורטופד אלא מומחה פסיכיאטר בלבד.

זאת ועוד, נטען, למקרא תיק המוסד לביטוח לאומי , כי בבואה בפני הוועדות הרפואיות, המשיבה טענה כי מעולם לא סבלה מבעיות בתחום האורטופדי עובר לתאונה נשוא התביעה - בעוד שהחומר הרפואי הרלוונטי אודות המשיבה מראה ומוכיח, כי היא הסתירה מפני הוועדות הרפואיות את האמת ביחס לעברה הרפואי בנוגע לעמ"ש צווארי ו/או מותני ועבר שכזה קיים לה "בשפע".

המבקשת טוענת בנוסף, כי מעיון מעמיק בתיק המוסד לביטוח לאומי, עולה שכל התיעוד הרפואי  אשר עמד לעיון הוועדות הרפואיות נוגע ומתייחס לתקופה שלאחר התאונה נשוא התביעה בלבד.

לסיכום נטען, כי אין צורך להכביר במילים על כך שלא ניתן לשלוח שאלות הבהרה כלשהן לוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי ולמעשה מלבד מתן רשות להבאת ראיות לסתור, אין בידי המבקשת ו/או בידי בית המשפט כל אמצעי להבנת הדברים ולהעמדתם על דיוקם, ובנסיבות שכאלה לא יעלה על הדעת להותיר המצב על כנו כפי שהוא כעת ולבסס את הפיצוי בתובענה זו כולה על בסיס קביעה בלתי ברורה והמוטלת בספק כה גדול.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת מנגד, כי כל בקשתה של המבקשת נסמכת על טענה שברפואה שמקורה מתיק רפואי אשר לטענתה לא עמד בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. כך, לטענת המשיבה, הנתבעת מבססת את כל בקשתה על כך שכביכול לא עמדו בפני הוועדה מסמכים רפואיים מעברה של התובעת אלא שטענה כזו אין לקבל, שכן בטרם תחילת הוועדה הרפואית פועל המוסד לביטוח לאומי לאיסוף תיקה הרפואי של המשיבה מקופת חולים ומכל מוסד אחר רלוונטי והדבר נעשה עם הגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות והראייה  - במסגרת הטופס האחרון של הבקשה נמסר למוסד לביטוח לאומי ויתור סודיות רפואית המאפשר לאחרון לפנות לקופת חולים ולכל מרכז רפואי בדרישה להעתקת החומר הרפואי של התובעת.

עוד נטען, כי בניגוד לניסיון של המבקשת לטעון כי המסמכים הרפואיים המצביעים על עברה של התובעת מצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הרי שההלכה הפסוקה הינה כי מצב רפואי קודם כשלעצמו אינו מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור (ראה סעיף 8 לתגובת המשיבה).

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי אומנם לאחר עיון בתיעוד הרפואי ניתן ללמוד שהתובעת אכן סבלה מבעיות גב ואולם, כלל הבדיקות שביצעה בעבר היו תקינות - ויתרה מכך, תלונותיה האחרונות של התובעת, וזאת אף לדברי הנתבעת בבקשתה, היו בשנת 2008 ,היינו, שנתיים עובר לתאונה נשוא התביעה, ופגיעתה של התובעת בתאונה נשוא ענייננו שינתה את מצבה והרעה אותו בהשוואה למצבה בשנת 2008. לכן, טענה התובעת ובצדק, כי לא סבלה ממצב כזה בעבר.

נטען עוד, כי במהלך בדיקות בוועדות הרפואיות כולן - לא נשאלה התובעת לגבי מצב קודם (שהרי תיקה היה מונח בפני הוועדות) ולכן לא היה עליה לציין מיוזמתה פרטים הנוגעים לעבר וזאת, מבלי שנשאלה באופן מפורש על ידי הוועדה וזאת, בעיקר הואיל ולאור האמור  "העבר" אינו רלוונטי.

באשר לטענתה של המבקשת לפיה, הנכות נקבעה ללא בדיקה קלינית ושלא על ידי אורטופד, הרי שלטענת המשיבה, מדובר בטענה מוטעית ביסודה, שכן לו הייתה המבקשת בודקת במסמכי תיק המוסד לביטוח לאומי ופרוטוקולי הוועדות הייתה מגלה כי הנכות הרפואית לצמיתות בתחום האורטופדי ניתנה לתובעת בוועדה מיום 22.02.12 ובוועדה זו ישבו הן רופא נוירולוג והן רופא אורטופד וכי הוועדה מיום 23.07.12 היא וועדה פסיכיאטרית בלבד בה סוכמו בפרוטוקול כל הנכויות שנקבעו לתובעת לצמיתות.

לסיום נטען, כי אין המדובר בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור ועל כן דין הבקשה להידחות.

בתשובה מטעם המבקשת לתגובת המשיבה נטען, כי המקרה דנן בא בגדר אותם המקרים החריגים בהם ישנה הצדקה ממשית להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, וזאת מן הטעם כי המוסד לביטוח לאומי לא היה מודע הלכה למעשה לעברה הרפואי העשיר, "לשון המעטה", של המשיבה בנוגע לעמ"ש הן הצווארי והן המותני לגביו נקבעה נכותה הצמיתה.

עוד נטען, כי בניגוד למצטייר מתגובת המשיבה, התיעוד הרפואי האובייקטיבי מעלה תלונות חוזרות ונשנות, המתפרשות על תקופה של כ- 12 שנים אודות כאבים בעמ"ש, אבחנות מפורשות בדבר הגבלות בתנועות עמ"ש ואף נזק שורשי (רדימות בידיים) וכן היזקקות תדירה לטיפולים רפואיים אינטנסיביים לרבות טיפולי פיזיותרפיה וטיפול תרופתי.